רולינג ותהליך הכתיבה של הארי פוטר

ג'יי. קיי. רולינג: "כולנו אוהבים את אותם הרגעים המבריקים של השראה. אבל העבודה שאת עושה אחר כך היא שקובעת."
(BBC 4, 24.7.21)

לאחרונה נפגשה ג'יי. קיי. רולינג עם המשורר והסופר הבריטי סיימון ארמיטאג' לראיון מאד מעניין ולא שגרתי (BBC Radio 4- The Poet Laureate Has Gone to His Shed, 24.7.21)

יתרונות העבודה על הארי פוטר בכתב יד

הסופרת סיפרה בין היתר על 'הארכיאולוגיה' של החומרים העצומים שהצטברו לה בכתיבה של הארי פוטר: "אני עדיין אוהבת לכתוב ספרים בכתב יד. לכן יש לי טונות של מחברות ואני כותבת הרבה מהדיאלוגים, בצורה פיזית, בכתב יד. אני כותבת רעיונות, אני עובדת על התוכנית בכתב יד. הסיבה לכתיבה ביד היא כל כך משעממת ושגרתית אבל בשבילי זה חשוב- ככה את מצליחה לשמור הכל.

במחשב, כשזה נמחק, אין דרך חזרה. את חושבת, לעזאזל, אני יודעת שתכננתי שם פרק כלשהו ואני חושבת שהוא היה עובד טוב יותר, אבל זה נעלם, זה נעלם, נעלם….
אבל למדתי להמשיך לשמור את המסמכים אז יש לי, אתה יודע, 52 גרסאות של תכנית. (…) אבל אני אוהבת להסתכל במחברות הישנות שלי. זה תיעוד אמיתי של מאיפה הכל הגיע." (תמליל באנגלית של הראיון)

"אלו היו המחברות הראשונות שלי של הארי פוטר. ונכון לעכשיו, רק שלושה אנשים, כולל אותי, אי פעם ראו אותן." 

רוליגנ הביאה לראיון שתי מחברות שהראתה כמה עמודים מתוכן למראיין בלבד (זה שודר ברדיו). היא סיפרה על המחברות: "אלה שתי מחברות זעירות ומאד ישנות, ואלו היו המחברות הראשונות שלי של הארי פוטר. ונכון לעכשיו, רק שלושה אנשים, כולל אותי, אי פעם ראו אותן.

מעולם לא הראתי לאנשים את זה בגלל שיש דברים במחברות האלו שפשוט לא רציתי שיראו.(…) אני זוכרת שקניתי אותן בגלריה לאמנות בלונדון בתחילת שנות התשעים. קניתי אותן יחד ובטח בדיוק התחלתי לכתוב בהם ב -91 או 92 בגלל שזה חומר כל כך מוקדם. הן מחברות קטנטנות ודקות בכריכה רכה."

'סליתריטים', זקיפים ונטיפים

רולינג עדין מסרבת לחשוף את המחברות מקרוב אפילו למראיין אבל מדפדפת ומראה לו חלקים: (..) התחלתי לשרבט דברים לתוך המחברות האלו (…) מספרי טלפון ישנים מפורטוגל, שרבוטים, תזכורות של דברים שאני צריכה לעשות, ואז פתאום יש לך כאן חלק מדיאלוג שבאמת נכנס בסופו של דבר ל'אבן החכמים', ההבדל בין נטיף (stalactite) לבין זקיף (stalagmite). בזקיף יש ז'. (…) והנה כינוי קודם של דמבלדור ששיניתי…

(…) והנה זה מצחיק… הסיסמה של ה"סלית'ריטים" (Slytherites) – הם נקראו Slytherites לפני כן אבל הם הפכו להיות הסלית'רינים (Slytherins). (…) זה ארכיאולוגיה. נסיתי לברר מי היו כל המורים ובאחד הספרים האלו יש לי השמות של כל מי שעם הארי בשכבה עם הערות קטנות לגביהם."

רשימת הארבעים המקוריים

את רשימת התלמידים בשכבה של הארי שרולינג מזכירה בראיון עם ארמיטאג', היא הראתה למצלמה מרחוק בראיון 20 שנה לפני כן גם כן לבי.בי.סי. בתמונה ניתן לראות את השמות של חלקם עם הסימונים המייצגים את הבית בהוגווטרס, דירוג הדם ועוד.

לפני מספר שנים פירסמה הסופרת בפוטרמור- אז האתר הרשמי של הארי פוטר, את הרשימה המלאה של השמות מהמחברת הוותיקה: The Original Forty.

האם רולינג תחשוף פעם את המחברות הישנות והררי החומרים והפתקים שהצטברו לה? היא התוודתה בראיון שחלק בה משתוקק לעשות בסוף מדורה גדולה מכל החומרים האלו שהיא לא רוצה לחשוף…

ההשראה לסוהרסנים- גילויים חדשים

רולינג:"קורה לי שכתבתי משהו, ואחר כך הוא מופיע בחיים שלי. ואז כשהספר מתפרסם, כולם מניחים שכתבת כתגובה אל משהו… או שאת מנסה לטעון משהו…, אבל התת מודע הוא דבר מוזר…"

מאז פרסום הספר השלישי התייחסה הסופרת אל הסוהרסנים כמטפורה וייצוג לחווית הדיכאון (ואל השימוש בסוהרסנים על ידי משרד הקסמים כביטוי סמלי לריקבון של הממסד). הפעם רולינג הרחיבה על גילויים מאוחרים שלה לגבי מקורות הייצורים האפלים האלו:

סיימון ארמיטאג': פרשני ספרות תמיד להוטים, לקרוא ביוגרפיה אל תוך יצירת הספרות. אז כשאמרו לדוגמה שהסוהרסנים הם מטפורה לדיכאון, האם זה משהו שאת מקבלת? האם את במתכוון ניסית לתכנן את העלילות כך שברמה כלשהי ידונו בך ובחיים שלך, או שזה פגש אותך כתגלית בדיעבד?

ג'יי. קיי. רולינג: "טוב, זה מעניין שאתה מדבר על הסוהרסנים בגלל שהתשובה היא 50/50. באופן מודע תכננתי לכלול את הדיכאון. לא משום שניסיתי לספר לעולם שאני הייתי בדיכאון. לא בגלל שניסיתי לכתוב ביוגרפיה. אלא משום שאנחנו אכן יוצרים ומתבססים על ההתנסויות האישיות שלנו וההתנסות שלי בכך היתה רעה מאד, כמו שהיא לכל מי שסובל/ת מכך."

"אבל בו בזמן זה חוויה של קתרזיס לקחת את הדברים האלו ולהפוך אותם לספרות. בפרט שאני לא דיברתי על מישהו שהוא מילולית סובל מדיכאון. אני הפכתי את הדיכאון לייצור. אז זה היה מאד מספק. "

"ובמקביל, הבנתי כתוצאה מכך שהמראה שלהם קשור כולו לחלום שהיה לי כשהייתי ילדה. זה לפתע חזר אלי. נזכרתי בחלום וכמובן ידעתי בדיוק איך סוהרסן נראה. אבל אני לא זוכרת אפילו כמה זמן עבר, אולי זה לקח כמה שנים לפני שפתאום זה התחוור לי וחשבתי, זה החלום הזה. זו הסיבה שהסוהרסנים נראים כמו שהם נראים."

"והיה לי חלום כשהייתי ילדה שבו התחבאתי מפני ייצור שנראה בדיוק כמו סוהרסן. הגלימה השחורה הריקה, היד הכמושה, והוא נסחף לכיוון שלי, לא נראה שיש לו רגליים, הייתי מבועתת. ואז התעוררתי. אני לא יודעת אם זה קרה לך, אבל זה לעיתים קרובות קורה לי שכתבתי משהו, ואז הוא מופיע בחיים שלי. ואז כשהספר מתפרסם, כולם מניחים שכתבת כתגובה אל משהו… או שאת מנסה לטעון משהו…, אבל התת מודע הוא דבר מוזר… לפעמים זה מבטא דברים שעדיין לא התגלו בעולם הממשי." (בי.בי.סי. 24.7.21)

להאזנה לראיון המלא (60 דקות) עם סיימון ארמיטאג':
J.K. Rowling with Simon Armitage on The Poet Laureate Has Gone to His Shed, BBC Radio 4 July 24th, 2021

הצריף באגם ומקור הרעיונות של רולינג

רולינג:"אני חושבת שהאנשים ששואלים את השאלה 'מאיפה את מקבלת את ההשראה שלך?' לעיתים קרובות אינם מבינים שמדובר בתהליך" 

בראיון מסקרן במיוחד בספיישל לחג המולד 2019 לבי.בי.סי, נשאלה רולינג על המקור לרעיונות שלה וכיצד היא חווה את תהליך ההשראה לכתיבה.

ג'יי קיי. רולינג: "אני מדמה לעצמי את התהליך שלי ככה: אני מרגישה כאילו שאני הולכת דרך הרבה עצים שהם ענייני היומיום, אלו שכולנו מתמודדים עמם כל הזמן, והם נראים לי כמו עצים בתוך הראש שלי.ואז אני מגיעה למקום שהוא מקום העבודה שלי ששם יש אגם ויש צריף (Shed).

(…) ככל שהמשכתי לכתוב, אני חושבת שההתפתחות היתה כשאני סמכתי על כך שהדבר הזה שחי באגם יעניק לי דברים. אז אני לא נכנסת לפאניקה.(…) גיליתי שכל מה שאני צריכה לעשות הוא להיות ללא תנועה ולעיתים הדבר החכם לעשות הוא ממש לנעול את המחסן ולהתחיל להתרחק משם,

ואז את שומעת את זה משפריץ ומשכשך, ואת חוזרת בחזרה והנה זה.(…) לעולם אינך מכניסה פנימה רשת. זה יהרוס את הכל. הדבר שחי בתוך האגם, זו ההשראה שלי, מה שזה לא יהיה שם בפנים, זה לא אוהב רשתות.לעולם אל תפריעי לאגם. פשוט המתיני וההשראה שלי, אם זה מה שחי באגם, תתן לי את זה.

(…) "אני חושבת שהאנשים ששואלים את השאלה 'מאיפה את מקבלת את ההשראה שלך?' לעיתים קרובות אינם מבינים שמדובר בתהליך" " .לכן למרות שאני מדברת על דבר שחי באגם כמו שזה המקום שאני מקבלת את זה ממנו, אני יודעת שהדבר שחי בתוך האגם זו אני.זה פשוט חלק ממני שנמצא עמוק בפנים, זה תת מודע, זה התת מודע שלי שמעבד את הדברים." (BBC 4 Christmas Special, ‘The Museum of Curiosity’. 12.2019. Transcript: The HogwartsProfessor blog. להאזנה)