להרמיוני גריינג'ר יש יכולת מדהימה לבלוע ספרים ולהסיק מסקנות מטקסטים שהיא מכירה לעומק. במקביל היא מפגינה תשומת לב והבנה מעולה של הסיטואציה תוך התעמקות בדיוק בפרטים שאחרים לא שמים לב אליהם. בולטת מאד יכולת האינטגרציה שלה של הידע שצברה מה עם מה שמונח לפני עיניה.
במהלך העבודה על ההרצאה שלי על הרמיוני ("סודה של הרמיוני"- הרשמה לזום חינמי) שמתי לב שיש תבנית חוזרת שבה המבט של הרמיוני מופנה למקום אחר מזה של שאר הנוכחים (פעמים רבות היא מביטה למטה לעומת השאר אך לא בכל המקרים). הרמיוני מתבוננת ובמייד ותופסת את העיקר, את מה שהשאר פספסו. וכמובן היא גם יודעת להגיב מיידית, לפרש נכון ולפעול!
אבן החכמים – מבט למטה אל מה שהשאר פספסו
זה מתחיל כבר בספר הראשון ,במפגש עם פלאפי:
"אתם לא משתמשים בעיניים שלכם אף פעם, נכון?"
היא גערה. "לא ראיתם על מה הוא עמד?"
"על הריצפה?" הציע הארי. "לא הסתכלתי על הרגליים שלו; הייתי עסוק מדי בלהסתכל על הראשים שלו."
"לא, לא על הריצפה. הוא עמד על דלת בריצפה. ברור שהוא שומר על משהו."
(אבן החכמים, דו קרב בחצות, עמ' 172-173, תרגום גילי בר הלל)
עדיין ב"אבן החכמים", כשהמטאטא של הארי מנסה להפיל אותו במשחק הקווידיץ, כולם מביטים למעלה למשחק ולהארי אך רק הרמיוני מביטה במשקפת למטה לקהל ומגלה את סנייפ לוחש לעבר המטאטא .היא מסיקה מסקנות מהירות מהאמירה של האגריד על כך שרק קסם אפל ישפיע על מטאטא במשחק ומשלבת ידע מהספרים על קשר עין בקללות ומיד מוצאת את סנייפ, יוזמת תכנית פעולה ומבצעת ביעילות. גם כשלבסוף היא טועה לגבי האשם בניסיון לפגוע בהארי, היא פשוט עשרה צעדים לפני כולם שעוד בוהים לעבר המטאטא.
ושוב בספר הראשון, אחרי הנפילה מבעד לדלת הסתרים,הרמיוני היא שמביטה למטה לרגליהם של הארי ורון ששמחים על הנחיתה ה'רכה' והיא שמגלה את הצמח שכבר כרוך סביב רגליהם ובדרך לחנוק אותם. היא מזהה את הצמח וזוכרת מה צריך לעשות ולמרות שזקוקה לתזכורת משעשעת מרון (את מכשפה או מה?) היא שמייצרת אש קסומה ומצילה את הארי ורון.
חדר הסודות – מבט מעבר לקיר
ב"חדר הסודות", כשהשלישייה מחליטים לחקור מסביב לזירת התקיפה המאבנת, הרמיוני היא זו שמפנה את תשומת לבם של הארי ורון לעכבישים שבורחים יחד מהמקום. בהמשך, כשהארי שומע קולות במדרגות היא כבר "מתבוננת" מעבר לקירות וחושבת על הצנרת המוסווית:
"הארי – אני חושבת שהרגע הבנתי משהו! אני חייבת ללכת לספריה!" והיא טיפסה בדילוגים קלים במעלה המדרגות.
"מה היא הבינה?" שאל הארי בהיסח הדעת, ממשיך להביט סביבו בניסיון לגלות מאיפה בקע הקול. "הרבה יותר ממני." אמר רון והניד בראשו.
"אבל למה היא חייבת לרוץ לספריה?"
"כי זה סוג הדברים שהרמיוני עושה," אמר רון ומשך בכתפיו. "תמיד כשיש לה שאלה – לספרייה."
(חדר הסודות, קורנליוס פאדג', עמ' 264)
בהמשך נגלה שהיא עשתה תחקיר בספריה וגילתה את הבסיליסק יובלות לפני כולם ומחזיקה בידה המאובנת את הפתרון…
האסיר מאזקבאן – לופין – לא מה שחשבתם
בספר השלישי הרמיוני דווקא מביטה למעלה למזוודה של לופין ברכבת וקוראת את השם שלו כשרון והארי תוהים מיהו. היא מסיקה לאורך השנה מסקנות מבריקות לגבי היותו איש זאב (התבוננה בבוגארט הירח, התעמקה בטקסט החיבור על אנשי זאב של סנייפ, עקבה אחרי מועדי הירח המלא ומועדי 'מחלתו' ועוד). כשהארי מקבל את אש המחץ הוא ורון וכל השאר עסוקים בקווידיץ ובמטאטא עצמו בעוד הרמיוני מתעמקת בשולח האלמוני, מחברת אחד ועוד אחד ומסיקה נכון שסיריוס שלח אותו. היא מחברת את המידע שידוע להם עליו ובאומץ הולכת למקגונגל ופועלת בהגיון רב, גם אם בסופו של דבר סיריוס מתברר כזכאי ופועל מאהבה.
כש'עין הזעם' מענה את העכביש המוגדל בקללת אימפריוס ובעוד כל הכיתה מרותקת לעכביש המסכן, הרמיוני מביטה מטה אל נוויל המתענה בשקט במקומו.
גביע האש – מבט ללונגבוטום
בספר הרביעי הרמיוני מתבוננת לעומק על הפנים של הארי כשמודיעים ששמו עלה בגביע והיא מסיקה מייד שלא הכניס את שמו. בהמשך, בפרק 'הקללות שאין עליהן מחילה', כש'עין הזעם' מענה את העכביש המוגדל בקללת אימפריוס ובעוד כל הכיתה מרותקת לעכביש המסכן, הרמיוני מביטה מטה אל נוויל המתענה בשקט במקומו. היא צועקת למודי-קראוץ' שיפסיק (ואף מנסה ללכת לנוויל מיד אחרי השיעור אך נהדפת בידי מודי שלוקח אותו לשיחה).
מסדר עוף החול – הנאום ולוח הכיתה
בספר החמישי, בסעודת הפתיחה הרמיוני מחברת אחד ועוד אחד ומסיקה מיד שאמברידג' נשלחה על ידי פאדג'. היא מתמקדת בטקסט של הנאום שנראה לשאר משעמם ולא מובן ומסבירה להארי ורון בדיוק מה מתרחש. כשאמברידג' פוקדת על כולם לקרוא בספר של קסמי המגננה, הרמיוני (שכבר קראה את הספר…) מיישרה מבט ללוח ולמטרות השיעור ומשמעותן ובאומץ מתעמתת עם אמברידג' ומעוררת השראה בהארי להמשיך אותה ולהיאבק על האמת.
אוצרות המוות – המזרקה וקרן ה'שנורקק'
ב"אוצרות המוות" הארי עצמו הולך ונכנס לנעליה של הרמיוני ומתחיל לשים לב יותר לעומק ולהבחין במה שאחרים פספסו (כגון החלפת הבעלות של שרביט הבכור כשדראקו פרק את דמבלדור במגדל האסטרונומיה בסיום השנה השישית). ועדיין יש סצנות כגון במשרד הקסמים שם הרמיוני היא שמבחינה בפרטים חשובים ומפנה את מבטו של הארי:
"הוא היה די מפחיד, הפסל הענקי הזה, שנראו בו מכשפה וקוסם יושבים בכיסאות-מלכות המגולפים בפרוטרוט ומשקיפים על עובדי משרד הקסמים. […] בבסיס הפסל, באותיות בגובה שלושים סנטימטר, הייתה חרוטה הכתובת: "קסם הוא כוח."
'מזעזע, לא?' היא שאלה את הארי, שעוד עמד והביט בפסל.
'שמת לב על מה הם יושבים?
הארי הביט מקרוב, והבין שמה שנראה קודם ככיסאות מלכות מגולפים היו למעשה ערימות מגולפות של בני-אדם: מאות-על- מאות גברים, נשים וטף ערומים, שנראו כולם טיפשים ומכוערים, מפותלים ומהודקים זה לזה כדי לתמוך במשקלם של הקוסמים הלבושים בהידור. 'מוגלגים,' לחשה הרמיוני. 'במקום הראוי להם.'"
(אוצרות המוות, עמ' 224).
דוגמה נוספת היא המפגש עם קסנופיליוס בביתו עם קרן ה"שנורקק פחוס קרן" שהרמיוני מזהה נכון כקרן ארומפנט שאוטוטו עלולה להתפוצץ.
הנסיך חצוי הדם – התבנית החוזרת חסרה?
ומה לגבי הספר השישי? לא עולה לי דוגמה מספיק מובהקת לכך שהיינו עדים לה (דוגמה מעניינת שלא חווינו בספר השישי מוזכרת על ידי הרמיוני בדיעבד בספר השביעי כשהיא מספרת להארי ורון ההמומים בפרק 'רול לבוש פיג'מות' כיצד אחרי הלוויה של דמבלדור היא פשוט זימנה את הספרים האסורים לקריאה על הורקרוקסים שעפו מחלון המשרד של דמבלדור יש לחדרה). אך אני מאמין שנוכל למצוא גם ב'הנסיך חצוי הדם' דוגמאות דומות שהרמיוני משתמשת בעיניים שלה כמו שצריך, מסיקה נכון את המסקנות וגם מפרשת את הכל לסובבים אותה. אם מצאת/ן דוגמאות כאלו אז נשמח שתוסיפו בתגובות.
מוזמנים.ות להרצאה המלאה: 'סודה של הרמיוני' בזום ללא תשלום
6 מחשבות על “כשהרמיוני רואה בין השורות”
בהחלט ייתכן שיש גם בספר השישי דוגמאות למקרים שבהם הרמיוני מזהה דברים שנסתרים מעיני חבריה. בכל מקרה, אני רוצה להתייחס למה שבמבט ראשון עשוי להצטייר כדוגמה כזאת ולטעון שלדעתי היא אינה כזאת. אני מתכוון למאמצים הכבירים של הרמיוני לגלות מי הוא הנסיך חצוי הדם והחשדות שלה לגבי הספר, בשעה שכולם בעיקר מרוצים ולא שואלים שאלות בדבר טיבו. לדעתי, ה״אנטי״ שהרמיוני מפתחת כלפי הספר וזהות בעליו הקודמים לא נובעים מהאינטואיציה הטבעית שלה ומהידע שרכשה לאורך חייה, אלא מתוך קנאה בכך שהארי לפתע מצליח יותר ממנה בשיעור השיקויים, ומתוך תחושה של חוסר צדק ושהארי לא זכה בהצלחה זו ביושר. בדיעבד אומנם מסתבר שהרמיוני צדקה בכך שהארי לא היה צריך להתייחס לספר בעיוורון מלא כפי שנהג (ע״ע הסקטוסמפרה..), אך היא גם טעתה כי התברר שבעליו הקודמים אינו קוסם אפל ושלא הייתה בספר סכנה הדומה ליומן של תום רידל.
תודה רועי – באמת אחת הסיבות שלא הכנסתי בפוסט את הספר של הנסיך היא כי יש כאן משהו קצת שונה. זה כן עדיין מבטא איכויות של הרמיוני ואני פחות הרגשתי קנאה שלה וכן התבוננות רחבה יותר. אבל זה לא מתאים כמו שאר הדוגמאות מהספרים.
יש לנו את העניין שהיא חושדת בבעלים הקודם של נסיך חצוי הדם (קוסם אפל) ומגיעה לזה לצערה רק לאחר שדמבלדור נפטר. וגם הרמז המטרים לכך שהיא אומרת שאולי זאת אישה בכלל, ושרון והארי לא נותנים מספיק קרדיט לנשים ואז הנסיך חצוי הדם, זה אכן מהצד של אמא של סנייפ.
תודה מיכאל – זה דוגמאות יפות לאיכויות של הרמיוני וגם התשומת לב שלה לטקסטים והסכנות שבהם (ראה למשל המכתב בלי חתימת המחבר על מטאטא אש המחץ או את התהיה לגבי היומן של רידל).
במקרה של איילין פרינס – חשבתי לכלול את זה (בהרצאה זה מופיע בהקשר אחר) אבל הרגשתי שזה יותר מהמקרים שהרמיוני יוצאת לתחקיר יזום מבריק וחוזרת עם מסקנות חשובות אבל פחות לראות בזמן אמת מבין השורות.
אז תוכל להשתמש בסיטואציה שהיא קולטת את האהבה של הארי לגיני, כשהיא מספקת מידע שהם רבו כי דין צחק עליו (הארי) והארי שואל האם הם עדין ביחד? היא מתבוננת בהארי מבט ממושך. באותו רגע היא הבינה שיש משהו מעבר לשאלה תמימה.
אה נהדר! תוספת מצויינת מיכאל. באמת דוגמה יפה לראיה שלה לעומק וחיבור בין הדברים והסקת המסקנות. תודה 🙂