בפוסט 'המסעות של הארי אל השאול' הדגמתי את התבנית המסקרנת של הירידה של הגיבור (לרוב הארי) אל העולם התחתון בכל אחד משבעת הספרים, למפגש עם וולדמורט (או חלקיק מנשמתו / ייצוג שלו), בהתכתבות ענפה עם המיתולוגיה היוונית בגירסה של אובידיוס.
בינתיים שמעתי מאז שיחה מעניינת שקשורה לנושא עם פרופסור Vassiliki Panoussi. פנוסי התארחה בפודקסט Potterversity – כמומחית במיתולוגיה היוונית ובאפוסים הרומיים וגם בקיאה בהארי פוטר. היא טוענת שג'יי. קיי. רולינג מתכתבת עמוקות גם עם אֶנֵיאִיס (האיניאדה) – היצירה של ורגיליוס על הגיבור אַינֵיאָס. בין השאר היא סיפרה שהירידה של הגיבור אל מתחת לאדמה לעולם התחתון ( Katabasis – ביוונית במובן הירידה למטה אל השאול) מתכתבת יפה עם מסעותיו של אַינֵיאָס. היא נשמעה משכנעת אבל אצטרך לקרוא את ורגיליוס (למה אין תרגום חדש?) כדי לבחון את הדברים יותר לעומק ולמרבה הצער הראיון והמאמר שלה הצטמצמו כמעט אך ורק לספר השביעי של הארי פוטר.
הקטבסיס של הארי
ובחזרה לתבנית החוזרת של הארי היורד אל 'השאול' ברוח ה'קאטאבאסיס' היווני', פנוסי מסבירה: "הרעיון של החלפה הוא אלמנט חשוב בנרטיבים העתיקים של ה'קטאבסיס': אם על הגיבור לרדת למטה אל העולם התחתון, חיים אחרים מוכרחים להיות 'מוקרבים' לאלים שמתחת." (עמ' 49)
הגיבורים המיתולוגיים זוכים לאפשרות לגישה פלאית אל עולם המתים, תוך שהם עצמם נותרים בחיים אבל חווים מעין 'לידה מחדש' וחריגה מהאגו שלהם, אלא שבדרך כלל מישהו אחר כן צריך למות כתחליף לגיבור או שהגיבור חווה אובדן מתוך המסע אל העולם התחתון.
בהקשר לסדרת הארי פוטר ברור שרולינג מתייחסת למוטיב הזה ובאמת התבוננות על סצנות ה'קטאבסיס' של הארי לאורך הסדרה מעלה תמונה מעניינת.
ב'אבן החכמים' הארי עובר את פלאפי/קרברוס בדרכו למטה ונשאר בחיים לאחר חווית מוות והתעוררות מחדש אחרי שלושה ימים (במרפאה). אלא שקויירל מת מול הראי ומתוך הירידה של הארי להשגת האבן שאפשרה נצחיות (זמנית), פלאמל (ופרנל) יבחרו למות.
ב'חדר הסודות' ג'יני ניצלה אחרי חווית מוות וגם הארי עצמו, אך טום רידל מן היומן וחלקיק נשמתו של וולדמורט יושמדו (כמו גם הבסיליסק ש'שימר' משהו מסלית'רין עצמו).
ב'גביע האש' הארי יחזור חי מה'שאול' בבית הקברות עם וולדמורט המתחייה ומפגש עם הוריו ויתר הנרצחים, אך סדריק חברו ימות מוות טרגי.
ב'מסדר עוף החול' שוב הארי ישרוד בנס ויחווה מוות ותחייה בהשתלטות של וולדמורט עליו במשרד הקסמים, אך סיריוס בלק יעבור לנצח אל מעבר לפרגוד באולם המוות במעמקי משרד הקסמים.
ב'הנסיך חצוי הדם', במעמקי המערה בים, הארי שוב יחווה מוות פיגורטיבי עם החיז"לים הגוררים אותו אל האגם, אך יינצל אלא שדמבלדור ישוב עמו גוסס כדי למות מייד במגדל האסטרונומיה.
ב'אוצרות המוות' יש כזכור מספר מסעות למטה אל מתחת לאדמה, לחווית מוות ותחייה של הארי ומפגש עם וולדמורט וייצוגיו. וגם שם נגלה שהתבנית לרוב נשמרת.
בין שיהיה זה סנייפ שימות כשהארי יורד אל מתחת לאדמה וצופה בוולדמורט בצריף המצווח, בין שיהיה זה דובי המסכן שחטף את הסכין הכסופה של בלטריקס בסיום המסע מתחת לאדמה במרתף של אחוזת מאלפוי (מסע שלגביו פנוסי הציעה פרשנות מאירת עיניים על כך שהארי עצמו יורד שוב מתחת לאדמה לחפור את קברו של הגמדון ושמתוך כך שוב 'נולד מחדש' כגיבור). במסע למטה ל'מכתש' גודריק, הארי ישרוד אך ימצא את גופתה של בתחולדה וכשהארי שב למעמקי היער האסור למפגש עם וולדמורט שהמשכו ב'קינגס קרוס', לא רק רידל ימות סופית בסיום אלא נותרות גופותיהם של עשרות מהלוחמים בקרב על הוגוורטס,
מי מת בירידה למטה בספר השלישי?
ומה לגבי הספר השלישי שלכאורה לא 'מציית' לתבניח? ב'האסיר מאזקבאן' הארי אכן יורד אל מתחת לאדמה לצריף המצווח ואז למטה למדשאות והיער האסור לחוויה של תיאור מוות ותחייה עם הפטרונוס ומחולל הזמן ומאה סוהרסנים סביבו שגורמים לו לשחזר את רצח אמו במפגש עם וולדמורט במכתש גודריק כשהיה תינוק. אבל באופן מפתיע בספר הזה אף אחד לא מת (חוץ מהארנב המסכן מהתחזית של טרלוני ללבנדר…).
דרך אחת להסתכל על כך היא שהארי חווה כאן בצורה ברורה הכרה במות אביו שהוא משוכנע שפגש ביער ומאוחר יותר מקבל את ההסבר של דמבלדור שהוא מצא אביו בתוכו. וכמו במקרים אחרים של חריגה מהתבנית אצל רולינג, גם כאן נראה בעצם 'פיצוי' אירוני בהמשך הסדרה משום שבמובן העמוק, כל מי שהארי וחבריו פוגשים במסע למטה אל הצריף המצווח, יירצחו על ידי וולדמורט ושליחיו עד הספר השביעי – לופין, סיריוס, זנב תולע וכאמור סנייפ עצמו שיירצח בדיוק באותו המקום בסיום.
נראה כאילו השימוש במחולל זמן באותן שעות רק דחה את המפגש של הארי ושלנו עם המוות האלים שציפה לארבעתם. אם נדבר במונחים של זמן 'קאירוס' המיתולוגי (kairos) שאנחנו מרחיבים עליו בהרצאה על תפיסת הזמן בהארי פוטר, נראה כיצד הזמן הכרונולוגי 'נשבר' לטובת הזמן הקאירוטי שמהדהד שוב ושוב לאורך היצירה.