להמשיך להילחם בקרב אבוד

מהראי של ינפתא לראי בקלחת הרותחת

כשהארי מגיע לפונדק הקלחת הרותחת בתחילת הספר השלישי, הוא מביט בראי ואוטומטית שולח יד לנסות לסדר את שערו -לשווא. הראי פונה אליו בקול סדוק: "חבל על המאמץ, חמוד, אין סיכוי," (האסיר מאזקבאן, פרק 4, 61, תרגום גילי בר הלל כאן ובהמשך). בצדק תרגמה גילי בר הלל את דברי הראי למשפט קולח והומוריסטי בעברית. בקריאה במקור האנגלי נגלה גם משמעות סמלית נהדרת וסמויה יותר שעולה ומשתקפת מדברי הראי להארי : ‘You’re fighting a losing battle there, dear,’ (PoA, 4, 46, Bloomsbury')'

הראי אומר להארי בתרגום חופשי: "אתה נלחם בקרב אבוד שם, יקירי". כלומר שהבבואה של הארי משקפת לו למעשה שהוא זה שממשיך ונלחם בקרב אבוד. הכוונה מן הסתם. איננה רק לשיער הבלתי סריק של הארי אלא גם לכך שהראי משקף את הארי פוטר בתור הגיבור. גיבור שאכן ממשיך בקרב שאולי לא ניתן לנצח בו אבל עליו לבחור ולהמשיך בו שוב ושוב.

את הרעיון שהראי הקסום משקף איכויות ובחירות של הגיבור פגשנו כזכור כבר בספר הראשון. גם הראי של ינפתא, אשר מראה את משאלת הלב הכמוסה, הנואשת, מבטא עבור הארי ועבורינו את האיכויות שלו כגיבור. הגיבור שמתגבר על הפיתוי האנושי האישי לפגוש את הוריו המתים בראי, למען טובת הכלל. הארי שרואה את עצמו מציל את האבן לא למען תועלת אישית אלא כדי למנוע אותה מוולדמורט. הראי בספר השלישי מוסווה דרך האמירה הקומית על השיער, אך הוא משמעותי ומתאר מוטיב מרכזי ששזור לאורך שבעת הספרים, במעשיו של הארי והסובבים אותו.

דמבלדור על גבורתו של הארי

הראי בפונדק מהדהד אמירות מפתח של דמויות חשובות שפונות אל הארי וכמובן למעשיו כגיבור במשך הספרים שמבטאים את הרעיון היפה הזה. בסיום הספר הראשון דמבלדור יסביר להארי על הצורך להמשיך להיאבק בקרב שלא ניתן לנצח בו סופית:

"…למרות שאולי רק דחית את שובו [של אדון האופל] לעולם, גם בפעם הבאה יידרש אדם כמוך, שמוכן להילחם במה שנראה כמו קרב אבוד – ואם הוא יידחה כך פעם ועוד פעם, אולי אף פעם הוא לא יחזור להשתלט." (אבן החכמים, פרק 17, 304-305)

בלוויה של דמבלדור בסיום הספר השישי, הארי נזכר בדיוק בדברי דמבלדור משנתו הראשונה:

"והארי נזכר ביציאה הראשונה שלו אל היער האסור, כמו בחלום בלהות: הפעם הראשונה שבה נתקל בהתגלמותו הגשמית של וולדמורט דאז, ואיך קצת מאוחר יותר דיברו הוא ודמבלדור על לחימה בקרב אבוד. חשוב מאוד, אמר דמבלדור, להילחם, ולהילחם שוב, ולהמשיך להילחם, כי רק כך ניתן להרחיק את הרשע, גם אם לא להשמידו כליל…" (הנסיך חצוי הדם, פרק 30, 580)

ההידרה של סנייפ

בספר השישי סוורוס סנייפ יפרט להארי בדיוק על אותו הנושא:

"אומנויות האופל," אמר סנייפ, "הן רבות ומגוונות ונצחיות. המלחמה בהן דומה למלחמה במפלצת רבת־ראשים, אשר בכל פעם שכורתים אחד מראשיה צומח ראש חדש, אכזרי יותר וחכם יותר מהקודם. הדבר שבו אתם נלחמים משתנה ללא הרף, מתפתח, אינו ניתן להשמדה." (הנסיך חצוי הדם, פרק 9, 164).

הארי כועס על סנייפ בשיעור אך הרמיוני מזכירה לו את הדמיון לדברים שהוא עצמו הסביר כמורה בצבא דמבלדור בשנה החמישית.

לופין והחובה להמשיך להתנגד

בספרה השביעי הרעיון מופיע מספר פעמים כסגירה לאמירות לאורך הסדרה ועל רקע גבורתם של הארי ושותפיו למאבקים. באחד הקטעים המרגשים ביותר , בשידורי הרדיו המחתרתי "מבט לפוטר" הארי שומע את רמוס לופין חוזר על אותו מסר ועל היות הארי סמל המאבק המתמיד:
"אין לי ספק שאילו היה מת, אוכלי המוות היו מפרסמים את דבר מותו בריש גלי, כי בזאת היו מנחיתים מכה ניצחת לרוחם של המתנגדים למשטר החדש. 'הילד שנשאר בחיים' נותר סמל לכל מה שאנחנו נלחמים עליו: עליונותו של הטוב, כוחו של התום, החובה להמשיך בהתנגדות." (אוצרות המוות, פרק 22, עמ' 403).

לופין יהרג כידוע כישמשיך להילחם וגם לאחר מותו יפגוש את הארי ביער כשהארי מזמן אותו באמצעות אבן האוב. בפיו של רמוס שוב אותו המסר: "אני מצטער שאף פעם לא אזכה להכיר אותו… אבל הוא [בני] יידע לשם מה מסרתי את חיי, ואני מקווה שהוא יבין. ניסיתי להפוך את העולם למקום שבו הוא יוכל לחיות חיים מאושרים יותר." (אוצרות המוות, פרק 34, 631-632). תמיכתם של הוריו של הארי, סיריוס ולופין בהליכה ביער מבחירה אל מה שנראה כקרב אבוד בסיום הסדרה מהדהדת את המפגש עם וולדמורט במרכז הסדרה.

תילחם בו, ילד

בסיום הספר הרביעי, כשמתאחדים השרביטים ב'פריורי אינקנטטם' והוריו של הארי והנרצחים הנוספים של וולדמורט מעודדים את הארי להמשיך להילחם.
פרנק ברייס הזקן קורא לו "תילחם בו, ילד", ברטה ג'ורקינס אומרת בקול מהדהד: "אל תרפה! (…) אל תיתן לו לנצח אותך, הארי – אל תרפה!" וסדריק אומר "תחזיק חזק, הארי" (גביע האש, פרק 34, 602-603). ג'יימס ולילי מחזקים אותו ומסייעים לו להמשיך להישאר בחיים ולחזור להוגוורטס – כלומר להמשיך ולהילחם.

הספק של אברפורת'

ובחזרה לספר השביעי, הארי חווה מסע קשה של אובדן דרך ואובדן אמונה בדמבלדור, ממנו הוא מתחיל להתעשת לאחר ששומע את שותפיו למאבק ברדיו המחתרתי של המסדר ובעקבות המוות הכה נוגע ללב של דובי במשימת ההצלה מאחוזת מאלפוי. כשהארי מגיע להוגסמיד ופוגש את אברפורת' דמבלדור שמנסה תחילה לרפות את ידיו על המצב שנראה אבוד: "מסדר עוף החול מחוסל. אתה -יודע – מי ניצח, זה נגמר, וכל מי שמעמיד פנים שלא, סתם משלה את עצמו. אף פעם אתה לא תהיה בטוח פה, הארי; הוא רוצה אותך יותר מדי. סע לחוץ לארץ, תתחבא, תציל את עצמך. ועדיף שתיקח איתך את שני אלה," הוא הצביע באגודלו על רון והרמיוני. "הם יהיו בסכנה כל החיים שלהם, עכשיו כשכולם יודעים שהם שיתפו פעולה איתך." (אוצרות המוות, המראה החסרה, 510).

הארי משיב לו: "לפעמים אתה חייב לחשוב על דברים שהם מעבר לביטחון האישי שלך. לפעמים אתה חייב לחשוב על טובת הכלל! זאת מלחמה! (…) הגעתי לבגרות, ואני מתכוון להמשיך להילחם, אפילו אם אתה הרמת ידיים! (…) אני מתכוון להמשיך עד שאצליח – או שאמות." (שם, עמ' 516)

קינגס קרוס והבחירה להמשיך להילחם

לאחר שהארי בוחר למות למען טובת הכלל, הוא פוגש באלבוס דמבלדור ב'קינגס קרוס'. ושוב הארי מכריע להשיב את עצמו לחיים ולהמשיך להילחם מבחירה למרות שדמבלדור מדגיש שאינו יכול להבטיח ניצחון סופי בקרב: "אם תחזור, תוכל אולי לדאוג שפחות נפשות תיפגענה, שפחות משפחות תיקרענה לגזרים. אם זאת נראית לך מטרה נעלה, ניפרד לעת עתה." (אוצרות המוות, פרק 35, 651-652)

לחש העידוד של לונה ונוויל שממשיך להילחם

כשהארי חוזר להילחם בקרב על הוגוורטס, הוא פוגש ביער האסור מאה הסוהרסנים וצופ בפטרונוסים הכושלים של רון והרמיוני נמוגים אך בייאושו אינו מצליח לגייס את הפטרונוס ו"כמעט נכסף לשיכחה המתקרבת, להבטחת הכלום, לסוף התחושה והרגש…" (אוצרות המוות, שרביט הבכור, עמ' 587). לונה, ארני ושיימוס מצילים אותם בפטרונוסים שלהם ולונה מתעקשת לסייע להארי למצוא בתוכו את הכוחות והתקווה ולגייס את הפטרונוס שמתגבר לבסוף על הסוהרסנים. לונה פונה אל הארי בחוכמה: "אתה יכול," אמרה לונה בעידוד, כאילו הם חזרו לחדר הנחיצות וכל זה לא היה אלא תרגול בשביל צבא דמבלדור. "אתה יכול, הארי… קדימה, תחשוב על משהו שמח…".(…) "כולנו עוד כאן," היא לחשה. "אנחנו עדיין נלחמים. קדימה. אתה מסוגל..." (שם, 588). האמירה החשובה ‘we’re still fighting' מעוררת את הארי להצליח במה שנראה אבוד ומכינה אותנו למה שיהיה בהמשך.

גם נוויל לונגבוטום ממחיש את המוטיב של הלחימה בקרב שנראה אבוד. נוויל שכבר בספר הראשון נכנס לקרב שנראה אבוד מול קראב, גויל ודראקו ביציע הקווידיץ', ובכל זאת 'הראה לסלית'רינים', כמו שרון הדגיש לאחר המשחק. נוויל שעשר הנקודות המפורסמות שקיבל ברגע האחרון הובילו לניצחון על בית סלית'רין בגביע הבתים, לעולם לא וויתר. וכך גם בספר השביעי נפגוש אותו כמוביל של המרד של התלמידים מול בית הספר בשליטה של אוכלי המוות. נוויל שמתעקש עם הארי שכולם ממשיכים להילחם. נוויל שכאשר בסיום, הארי שוב לא בסביבה ומוכרז כמת על ידי וולדמורט, בוחר להסתער לבדו לעבר וולדמורט שתוהה בקול "מי התנדב להדגים מה יקרה לאלו שימשיכו להילחם כשהקרב אבוד?" (אוצרות המוות, הפגם בתכנית, תרגום שלי: ‘Who has volunteered to demonstrate what happens to those who continue to fight when the battle is lost?’ )

הסופרת על הרעיון הלחימה בקרב שלעולם לא ניתן לנצחו בו

החזרה היפה על אותם הרעיונות הופכת מוטיב חוזר משמעותי שמתחבר לנו לאור החוויה המצטברת לצד הארי כגיבור שמיישם את הרעיון של להמשיך ולהתנגד גם בקרב שלא ניתן לנצח בו סופית או שנראה אבוד. יחד עם הארי , אנחנו הקוראים פוגשים שלל דמויות שהיו נכונות להילחם באומץ ולהיאבק כדמבלדור וחברי מסדר עוף החול וכמובן דור ההמשך של 'צבא דמבלדור'. הארי מבין שהוא חוליה בשרשרת של מאבקים כאלו שוולדמורט או המשרד רק ייצוג נוכחי למאבק מתמיד. וגם אנחנו חווים.ות תחושה של מאבק שחובה להמשיך.

ג'יי. קיי. רולינג סיכמה יפה את נושא העומק הזה בנאום הזכייה שלה בפרס 'נסיך אסטוריאס' הספרדי ב-2003: "לא התכוונתי ללמד או להטיף לילדים.ות. למעשה, אני חושבת שפרט לכמה מקרים יוצאי דופן נדירים, יצירות ספרות לילדים מאבדות עניין כשהמחבר.ת ממוקדים יותר בללמד מוסר השכל לקוראים.ות שלהם מאשר בלשבות את לבבם במעשיה שלהם. למרות זאת, תמיד האמנתי שהספרים של הארי פוטר הם מאד מוסריים. רציתי לתאר את כפל הפנים והעמימות של חברה שבה חוסר סובלנות, אכזריות, צביעות ושחיתות נפוצות, כדי שאוכל טוב יותר להראות כמה הירואי זה יכול להיות, לא משנה מה הגיל שלך, להילחם בקרב שלעולם לא ניתן לנצחו בו."
(J.K Rowling. "Fighting In A Battle That Will Never Be Won" Príncipe de Asturias Prize acceptance speech, 25.10.2003.)

הראי בקלחת הרותחת שבו פתחתי, עם האמירה המשעשעת"אתה נלחם בקרב אבוד שם, יקירי, הצליח לתאר במשפט אחד את דמותו של הארי כגיבור ואת אחד הרעיונות העוצמתיים והמשמעותיים ביותר שמשתקפים משבעת הספרים, אלינו הקוראים.ות.