כשנוויל והארי יחד באותה הסירה

בקריאה חוזרת של הספרים, אלפי עמודים לפני שנגלה על הנבואה שיכולה היתה להתאים גם לנוויל וכמובן שבטרם נכיר בחשיבותו המכרעת בסיום הסדרה, נמצא כבר בספר הראשון התפתחות מטרימה ומרתקת של נוויל לונגבוטום ושל הקוראים ביחס אליו.

המצטרפים להארי אל הסירה הסמלית

"לא יותר מארבעה יחד בסירה אחת!" מכריז האגריד בירידה מרכבת האקספרס להוגוורטס בספר הראשון, ומסופר כיצד: "אל הארי ורון הצטרפו בסירה נוויל והרמיוני." (אבן החכמים, עמ' 121, תרגום: גילי בר הלל כאן ובהמשך). פרופסור ג'יימס תומאס, פרשן וותיק של הספרים, הבחין יפה כי "הארבעה האלו הם לא רק באותה הסירה כאן, אלא יחד בסירות סמליות רבות גם בהמשך" (Thomas, James w. Repotting Harry Potter. 2007. Zossima Press, p- 18).

ואכן, כבר בספר הראשון נוויל לונגבוטום מצטרף במפתיע אל 'אותה הסירה' שבה הארי נמצא. נוויל בכל פעם נראה כמו נספח משני לכאורה שמצטרף-נגרר אל השלישיה ונמצא איתם בצרות והרפתקאות.

עוד לפני הצטרפותו הפיזית לסירה באגם, הרמיוני צירפה את נוויל (ואת עצמה) לקרון שבו הארי ורון ישבו, בחיפושים אחר הקרפד האבוד ובטקס המיון שוב נוויל כמו נספח שמצטרף לבסוף לבית גריפינדור לצד השלישיה: "המצנפת התלבטה זמן רב לגבי נוויל. כשלבסוף היא צעקה "גריפינדור," נוויל רץ משם כשהמצנפת עדיין על ראשו, ונאלץ לרוץ חזרה, מוקף גלים של צחוק" (מצנפת המיון, עמ' 128).

גם להרפתקה הלילית הראשונה של הטריו במפגש עם פלאפי נוויל הצטרף בתור נגרר לאחר ששכח את הסיסמה לחדר המועדון וחבר לשלישיה ל"דו קרב בחצות" שלא התקיים עם דראקו .

לאחר חג המולד, נוויל נפל לפתע עם רגליו הנעולות לתוך המועדון של גריפינדור לאחר שקולל על ידי דראקו מאלפוי. הארי חלק אז עם נוויל את צפרדע השוקולד האחרון בקופסה שקיבל מהרמיוני ונוויל מחזיר לו את הקלף של דמבלדור וכך מסייע בעקיפין לפתרון התעלומה עם פלאמל ודמבלדור.

זוהי מעין נקודת מפנה של נוויל המצטרף שוב ושוב בספר הראשון. אם עד כה הוא היה 'באותה הסירה' ונקלע לסיטואציה בטעות כפסיבי. הרי שמשלב זה בספר הראשון, ההצטרפות של נוויל לשלישיה הופכת משמעותית, מעידה על ניצני האומץ שטמון בו ורומזת ליכולות שלו בהמשך הסדרה.

נוויל 'מראה לסלית'רין' כשהארי לא בסביבה

בהמשך הספר, כשהארי עסוק בחיפוש אחר הסניץ', נוויל מופיע לצד הרמיוני ורון ביציע הקווידיץ'. שם הוא מתגלה לפתע כגריפינדור אמיתי. לונגבוטום נאבק לבדו בקראב וגויל הסלית'רינים בזמן שרון מתקוטט עם דראקו והארי לא בסביבה זמנית. רון מסכם את הניצחון ותרומתו של נוויל: "ניצחנו! ניצחנו! ניצחנו! (…) ונוויל ניסה להוריד את קראב ואת גויל בכוחות עצמו! הוא עדיין לא חזר להכרה, אבל גברת פומפרי אומרת שהוא יהיה בסדר – לא סתם הראינו לסלית'רין, הראינו לסלית'רין!" (אבן החכמים, עמ' 233) .

כשהארי והרמיוני יוצאים לחלץ את נורברט(ה) לחברים של צ'רלי ונתפסים על ידי מקגונגל, התברר שוב שנוויל איתם 'באותה הסירה' לאחר שיצא בעקבותיהם באומץ להזהיר אותם מפני דראקו. גם נוויל איבד חמישים נקודות לגריפינדור וכמובן נאלץ להצטרף בהמשך לעונש ביער האסור.

לקראת השיא של 'אבן החכמים', השלושה יוצאים בלילה אל דלת הסתרים כדי למנוע את גניבת האבן אך נוויל האמיץ מפתיע אותם ומנסה להתעמת עמם ישירות למען גריפינדור. הארי לא ראה בנוויל (בשלב זה) שותף למשימה שלהם אלא גורם מפריע והרמיוני – לבקשת הארי – נאלצת לבצע עליו נעילת גוף מלאה ונוויל נותר מאחור בעל כורחו.

הנקודות של הרגע האחרון

בסיום הספר הראשון, להפתעת כולם, כולל הוא עצמו, הצטרף נוויל אל רון, הארי והרמיוני – מקבלי הנקודות של הרגע האחרון בסעודת הסיום. נויל הוא הוא שמכריע את הכף בניצחון. כמו ביציע הקווידיץ', הוא "מראה לסלית'רינים", עם עשר הנקודות שהרוויח מדמבלדור על האומץ להתנגד לחבריו.

כסגירה סמלית של המהלך של נוויל בספר הראשון, דראקו מאלפוי, הנציג הבולט של הסלית'רינים, מתואר כמי "שלא היה יכול להיראות יותר המום ומזועזע אילו בזה הרגע היו מפעילים עליו את קללת מנעול הגוף." (האיש בעל שני הפרצופים, עמ' 313).

כשנוויל 'מחליף' את הארי לאורך הסדרה

המסע של נוויל כ'נספח' שולי להארי לכאורה, נמשך בדרכים מגוונות בספרים הבאים ומקבל סגירה והדהוד מרתקים בספר השביעי, בהתאם למבנה הכיאסטי -טבעתי של הסדרה.

בספר השלישי אפשר להבחין שהארי עצמו, באופן בלתי מודע, כמו מצרף את נוויל 'לאותה הסירה'. הארי מנפח את דודתו ובורח באוטונוס הלילה שבה הוא בוחר כתחליף לשמו האמיתי – בשליפה אוטומטית ובלי לחשוב -לענות לסטן שנפייק ששמו הוא נוויל לונגבוטום. בהמשך הספר, לפני גמר הקווידי'ץ נגד סלית'רין, מופיע נוויל שוב כ'תחליף', בחלום הלילה הסיוטי של הארי: "הוא חלם ששכח להתעורר, ושווד צועק עליו, "איפה היית? נאלצנו להכניס את נוויל במקומך!" (האסיר מאזקבאן, עמ' 311). ההופעה של נוויל בחלום מרתקת וגם רומזת באופן סמוי להמשך. עבור הארי, החלום בשלישי הוא סיוט פשוטו כמשמעו – לדמיין שנוויל יחליף אותו כמחפש בקווידיץ, במאבק בנבחרת של סלית'רין. בשלב זה הארי (כמונו הקוראים.ות וכמו נוויל עצמו) אינו מזהה את האיכויות החבויות בנוויל. החלום משמש בדיעבד כרמז מטרים שמנבא את התפקיד המרכזי של נוויל בשביעי ואת השינוי ביחס של הארי ושלנו כלפיו. הארי, כזכור, הוא זה שיבחר 'להשתמש' בנוויל כתחליף לו בהיעדרו, לצורך חיסול ההורקרוקס-נגיני וניצחון על היורש של סלית'רין.

גם אחרי הספר השלישי , הסופרת שתלה סצנות קטנות שבהן נוויל משמש 'תחליף' להארי. כך למשל מתברר ב'גביע האש', כשנוויל הפך לבן הזוג של ג'יני וויזלי בנשף, לאחר שהארי לא פנה אליה. גם בפתיחת הספר השישי נקבל הצצה להתחלפות בין השניים, ברכבת להוגוורטס. שנוויל מספר להארי כמה סבתא שלו מדברת על הארי וטוען שהיא היתה עושה הכל כדי שהארי הוא מי שיהיה הנכד שלה.

הסירה הסמלית -נבואה, יתמות, 'צלקת' ושותפות במשימה

ההצמדה הבלתי מודעת שהארי יצר בינו לבין נוויל בספר השלישי (כגון בחלום הקווידיץ ובשימוש בשם הבדוי של נוויל), כמו גם היותו של נוויל 'באותה הסירה' עוד מהספר הראשון, מכינים אותנו לביטוי העלילתי המכריע לקשר העמוק בין השניים שמתברר בסיום הספר החמישי, עם גילוי הנבואה האבודה לפיה וולדמורט פועל. נבואה שמתברר שהתאימה תחילה גם לנוויל לונגבוטום.

בחמישי נגלה שוולדמורט אמנם לא בחר לרצוח את נוויל, אך תומכיו פעלו לרצוח את הוריו ופגעו בהם באופן בלתי הפיך, בעינויים בקללת הקרושיאטוס. בעקיפין ובצורה סמלית, כמו הצלקת של הארי, גם נוויל צולק על ידי וולדמורט. וכמו בנבואה ביחס להארי, כך נבין שוולדמורט כמו 'סימן' גם את נוויל והשאיר גם בו לנצח 'צלקת' חיה ומכאיבה, בדמות הוריו בקדוש מנגו והפגיעה בנפשו. וולדמורט ותומכיו 'שותלים' גם בו, כמו בהארי, את המוטיבציה והפוטנציאל להוביל בהמשך את המאבק להבסת אדון האופל מתוך האהבה וגילוי אומץ ונחישות כבירים.

התהליך הסמוי והמרגש שראינו שנוויל עבר בספר הראשון, אז לכאורה בעיקר כדמות שולית שמצטרפת-נגררת לסיטואציות המפתח של השלישיה, מכין אותנו בעומק לכך שנוויל לונגבוטום נתקע 'באותה הסירה' עם הארי בנסיבות טרגיות של יתמות עם הוריהם שנלקחו מילדיהם לעד לאחר שנאבקו בוולדמורט באומץ. 'אותה הסירה' של הנבואה שהתאימה גם לנוויל. אותה הסירה של צלקת רגשית נצחית שנגרמה על ידי וולדמורט ותומכיו.

סגירת המעגל המרהיבה של נוויל בהקבלה הכיאסטית בספר השביעי

בספר השביעי, בהיעדרו של הארי שעסוק במשימת החיפוש שלו (הפעם כבר לא במשימת הספורט בקווידיץ אלא במשימת השמדת ההורקרוסים), נוויל הוא שיוביל באומץ מאבק ומרד בלתי נשכחים בסלית'רינים ואוכלי המוות בהוגוורטס לאורך השנה, גם במחיר פציעות פיזיות חמורות.

בקרב על הוגוורטס, וולדמורט בעצמו יטיל את אותה קללת נעילת הגוף המלאה על נוויל האמיץ שיצא לבדו לעמוד מול וולדמורט, ב'היעדרו' של הארי ה"מת" בזרועותיו של האגריד. הפעם הארי הוא שמביא לשחרורו של נוויל מהקללה הנועלת הודות להקרבתו ביער לפני כן ולכן הקללות של וולדמורט לא מחזיקות מעמד על חבריו למאבק ונוויל משתחרר.

בהקבלה נפלאה וסגירת המעגל לטקס המיון של נוויל בספר הראשון , כלל התלמידים, המורים ויתר הנאבקים בקרב על הוגוורטס, חוזים עמנו בוולדמורט שמפיל על ראשו של נוויל לונגבוטום את אותה מצנפת המיון – כביטוי ללעג וזלזול שלא יערך עוד מיון. אלא שבסיום הסדרה, בניגוד לספר הראשון, איש לא יצחק כשמצנפת המיון הבוערת 'תקבע' חד משמעית, ללא היסוס וללא ספק שנוויל הוא גריפינדור אמיתי. המצנפת תאפשר לו כזכור לשלוף את חרבו של גריפינידור , לאחר שהסתער לבדו באומץ לב נדיר מול וולדמורט ועמד בעוז מול אמירותיו על טוהר הדם.

הספר השביעי מבליט גם את התהליך שעברנו יחד עם נוויל ועם הארי ביחס לנוויל מאז הספר הראשון. בספר האחרון הארי כמובן לא ישאיר את נוויל משותק מאחור ומורחק מהמשימה. להפך. הפעם הארי עצמו הוא שהפך את נוויל במודע לשותף מלא ורביעי למשימת השמדת ההרוקרקוסים. ואכן, נוויל הוא הוא שיכריע את הכף ויחסל את נגיני וכך יאפשר את הניצחון הסופי על היורש של סלית'רין. הארי ונוויל מסיימים בהחלט 'באותה הסירה'.