צלקת האהבה של הארי וצלקת היעדר האהבה של וולדמורט

חלקיק הנשמה של וולדמורט, שנכנס דרך הצלקת, הופך אמצעי חשוב בידי הארי כדי להתגבר על וולדמורט בסיום. לשאלות החוזרות מדוע הצלקת בצורת ברק, הבהירה רולינג כי "הצורה היא לא ההיבט החשוב ביותר של הצלקת הזו" ( (ראיון ביום הספר הבינלאומי, מרץ 2004) . יש להניח שהיא התכוונה קודם כל להורקרוקס הלא מתוכנן אבל אולי גם כדי להדגיש שהסמליות של מוטיב הצלקת היא היא הדבר המשמעותי ביותר.

הצלקת הסמלית והצלקת הפיזית

מרתק לגלות שבמקביל לצלקת הפיזית, נשזרת צלקת סמלית סמויה יותר שניתן לכנות אותה 'צלקת האהבה' – 'צלקת' חיובית שמותירה אמו של הארי והיא שתלווה את הארי לנצח. נוצר משחק ספרותי נהדר שנע בין הפיזיות של הצלקת ותפקידיה בעלילה לבין המטפורה והסמליות. סמליות שהיא העיקר בסופו של דבר.

בנם של לילי וג'יימס, שזכה לאהבה גדולה, יושפע ממנה כל חייו ואהבה זו תהיה ממש כמו צלקת טובה ומועילה עבורו ועבור סובביו שיזכו לאהבה שלו עצמו.

בסיום "אבן החכמים", דמבלדור מסביר להארי מדוע קווירל-דמורט לא יכול היה לגעת בו:

"אמא שלך מתה כדי להציל אותך. אם יש דבר אחד שאותו וולדמורט לא מצליח להבין, זאת אהבה. הוא לא הבין שאהבה חזקה כמו זו שאמך רחשה לך משאירה סימן עמוק. לא צלקת, לא סימן שנראה לעין… עצם זה שנאהבנו כל-כך, אפילו אם האדם שאהב אותנו כבר איננו, זה יגן עלינו לנצח. זה בעור שלנו. (…) קווירל, מלא שנאה, קנאה, חמדנות, חולק את נפשו עם וולדמורט, לא יכול היה לגעת בך מן הסיבה הזאת. עבורו, הנגיעה באדם שסומן על ידי משהו כל כך טוב, היתה מייסרת."
(אבן החכמים, האיש בעל שני הפרצופים, 311, בתרגום גילי בר הלל כאן ובהמשך).

כלומר, מי שזוכה לאהבה יהיה מושפע ממנה כל חייו. האהבה, עבור דמבלדור ורולינג, היא כמו צלקת טובה ומועילה. הארי "מצולק" לנצח על ידי אהבת הוריו וספציפית ההקרבה של אמו מתוך אותה אהבה.

דמבלדור מדבר על 'סימן עמוק' שאינו צלקת פיזית אבל 'זה בעור שלנו' ו'יגן עלינו לנצח'. צלקת חיובית שנוגעת לא רק להארי עצמו. בנם של לילי וג'יימס, שזכה לאהבה גדולה, יושפע ממנה כל חייו ואהבה זו תהיה ממש כמו צלקת טובה ומועילה עבורו ועבור סובביו שיזכו לאהבה שלו עצמו.

האהבה כמטפורה אינה צלקת פיזית פשוטה, אך כל פעם היא מסייעת קונקרטית בעלילת הספרים ומגנה על הארי (חוסר היכולת של קווירל לגעת בו, חוסר היכולת של וולדמורט להשתלט על הארי בחמישי, האהבה של לילי שמגינה עליו שוב בשביעי ועוד ועוד).

היכולת לאהוב כהגנה

דמבלדור מתייחס שוב ושוב אל האהבה ככוח המגן הקבוע של הארי. כך למשל בשיחת מפתח בין השניים על הנבואה, ההורקרוקסים ועתידו של הארי, דמבלדור צוהל ומסביר: "ואף על פי כן, הארי, למרות התובנה והגישה המיוחדת שלך לעולמו של וולדמורט (שהן, אגב, מתנות שכל אוכל מוות היה מוכן להרוג בשבילן), מעולם לא התפתית לאומנויות האופל; מעולם, אף לא לשנייה, לא הראית נטייה, ולו הקלה ביותר, להפוך לאחד מתומכיו של וולדמורט!"
"ברור שלא! התקומם הארי. "הוא רצח את אמא ואבא שלי!"
"או במילים אחרות, היכולת שלך לאהוב מגינה עליך!" צהל דמבלדור." 
(הנסיך חצוי הדם, הורקרוקסים, עמ' 462-463)

השימוש של אמו - מרופי גונט - ב'שיקוי אהבה' כדי לרמות את האהבה, השאיר בטום רידל 'צלקת' של חוסר אהבה וחוסר יכולת להבין אהבה ולהפגין אהבה.

הצלקת של וולדמורט

כאנלוגיה ניגודית ל'צלקת' האהבה הסמלית של הארי, וולדמורט כאילו נושא דווקא צלקת שלילית סמלית. צלקת-היעדר-אהבה אשר משפיעה לרעה על כל מהלך חייו.

השימוש של אמו – מרופי גונט – ב'שיקוי אהבה' כדי לרמות את האהבה, השאיר בטום רידל 'צלקת' של חוסר אהבה וחוסר יכולת להבין אהבה ולהפגין אהבה. צלקת סמלית זו תלווה אותו במשך כל חייו האומללים והמאמללים. זה בדיוק היפוך ל'צלקת' אהבה שהותירו בו הוריו האוהבים של הארי.

הקרבת החיים של לילי למען אדם אחר שאהבה (בנה הארי) מונגדת באופן מבריק לרצח של בני אדם אחרים שוולדמורט מבצע כדי להאריך את החיים הפיזיים שלו עצמו. כך מתבלט הקשר הסמלי של הניגוד בין שתי ה'צלקות' (האהבה של הארי והיעדר האהבה של וולדמורט).

שוב ושוב שוזרת רולינג את שלוש "הצלקות" – צלקת הברק על המצח, ׳צלקת' האהבה הסמויה שדמבלדור רומז עליה ו׳צלקת׳ המחסור באהבה של וולדמורט.

משפט הסיכום המקורי של הסדרה

בסיום הסדרה, באפילוג, נמצא התייחסות מקבילה לשתי הצלקות של הארי. מצד אחד, הצלקת העלילתית הפיזית מוולדמורט שכבר לא כואבת תשע עשרה שנה. מצד שני, במרומז, יש התייחסות ל'צלקת' העמוקה יותר, זו של האהבה. צלקת שדווקא תמשיך כנראה לכאוב לנצח בהקשר לאובדן והחסר של האהובים של הארי שכבר מתו, אך גם האהבה תמשיך לעד להשפיע על הארי וסובביו.

מעניין לציין שהמשפט המסכם של האפילוג המתוכנן מראש של רולינג כלל תחילה קישור יפה בין הצלקת הפיזית לצלקת האהבה הסמלית. הסופרת סיפרה אחרי פרסום הספר השביעי את הדברים הבאים: "במשך זמן רב השורה האחרונה היתה משהו כמו: "רק אותם אלו שהוא אהב יכולים היו לראות את צלקת הברק" [ ".Only those who he loved could see the lightning scar" ]. וזה היה בהקשר לעובדה שהם היו על הרציף, אנשים סביבם. ולכך שהארי היה מוגן ומוקף על ידי, אתם יודעים, האנשים האהובים עליו. לכן הם היו היחידים שהיו באמת קרובים מספיק לראות את זה, אפילו שבעצם אנשים אחרים הביטו. וזה גם היה סוג של עמימות וכפל משמעות. זה היה – 'האם הצלקת עדיין באמת שם?' אבל שיניתי את זה בגלל שרציתי משהו יותר – כשבאתי לכתוב את זה, רציתי הצהרה קונקרטית מאד שהארי ניצח. ושהצלקת, למרות שהיא עדיין שם, היא כעת רק צלקת. ורציתי לומר שזה נגמר. זה נעשה. ואולי חלק קטנטן מזה היה כדי לומר לאנשים, "לא, וולדמורט לא עולה שוב. אנחנו לא הולכים לקבל חלק שני. המשימה של הארי הסתיימה." זה ההסבר למה שיניתי זאת." (NBC Dateline, July 29, 2007)

ניתן לצפות בראיון עם רולינג (ללא תרגום) כאן: