כשלימדתי היסטוריה בבית הספר, נתקלתי בתופעה מעניינת בהקשר לספרי הארי פוטר. כמעט בכל פעם שהייתי מביא לכיתה סרטים תיעודיים על האפרטהייד בדרום אפריקה, על הגזענות כלפי האפרו אמריקאים בארה"ב או על עליית הפאשיזם והנאציזם, נשמעו תגובות בסגנון: 'הי, זה ממש בדיוק כמו בהארי פוטר!'.
בהתחלה חייכתי בתחושה של אירוניה ואמרתי שכן, נכון, רק להפך. ספרי הארי פוטר הם שמתייחסים אל מה שהתרחש בהיסטוריה. רולינג היא ש'מתכתבת' עם העבר.
אך ככל שחשבתי על כך, הבנתי שבעצם קורה כאן דבר משמעותי הרבה יותר. המפגש האישי הראשוני של ילד/ה עם הנושאים הללו ביצירת הספרות מלווה בחיבור רגשי ומשמעותי שנוצר בקריאה של הארי פוטר. וכך מתאפשר לאחר מכן גם חיבור עמוק, הבנה ונגיעה אישית להיסטוריה הממשית, לסיפור ההיסטורי על ביטויי הגזענות, קנאות, אפליה, לאומנות, דיכוי וכן הלאה.
כוחה של היצירה של רולינג הוא דווקא בכך שאיננה ספר היסטוריה. היא גם לא אלגוריה ישירה וצמודה למהלך ההיסטורי אבל כן מתעמקת ביסודות האלו.
כמו שרולינג העידה בראיון אחרי הספר השביעי לגבי האנלוגיה לנאציזם:
"רציתי שהארי יעזוב את העולם שלנו וימצא בדיוק את אותן הבעיות בעולם הקוסמים. לכן נמצא את הכוונה לכפות היררכיה, נמצא גזענות וחוסר סובלנות, והמושג הזה של טוהר, שהוא דבר שלגמרי מופרך מיסודו, אבל זה צץ ומופיע בכל העולם. (…) ההקבלות אינן ספציפיות ובלעדיות [לנאציזם]. אני חושבת שניתן לראות שב'משרד' אפילו לפני שהשתלטו עליו, קיימות הקבלות למשטרים שאנחנו כולנו מכירים ואוהבים." (J. K. Rowling at Carnegie Hall 20.10.07)
ההרצאה 'האות האפל' על ההקבלות לנאציזם בהארי פוטר מתמקדת ביכולת המופלאה של רולינג להבנות את המאבק וההתנגדות לנאציזם ולמה שהוא מייצג. אחרי הכל, בדומה לטום רידל, וולדמורט הוא העבר, ההווה והעתיד גם שלנו.
